פסק-דין בתיק ע"א 9681/06

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט ר' וינוגרד), בת"א 11210/03, מיום 29.10.06. בפסק דין זה נדונה השאלה מה דינו של הסכם פשרה שנעשה בין נפגעת, אשר נפגעה בתאונת דרכים, לבין מבטחת, ביחסים שבין המל"ל למבטחת במסגרת תביעת שיפוי.

הנפגעת הייתה מעורבת בתאונת דרכים ביום 13.10.96 והגישה תביעתה לבית משפט השלום בעכו. בהליך זה הגיעה הנפגעת לפשרה עם המשיבות. בהסכם הפשרה שבין הנפגעת למשיבות נאמר:

"מאחר והתובעת מקבלת את תגמולי מל"ל, נכות כללית, ולכאורה עשויה להמשיך ולקבל את קצבאות המל"ל עד 1.12.2000, ינוכו מ'סכום הפיצויים' הסכומים שהתובעת קיבלה מהמל"ל עד היום, שהם משוערכים כדין, ואלה שתקבל עד 1.12.2000 (להלן - 'תגמולי המל"ל') בהתאם לחישובים שיערכו על ידי האקטואר שי ספיר.

...

התובעת מתחייבת שלא לפנות למל"ל בבקשה להמשך קבלת קצבת נכות כללית לאחר ה-1.12.2000, וליידע את המל"ל על חווה"ד של המומחים הרפואיים מטעם בית המשפט ועל הפיצויים שקיבלה הנתבעת לפי הסדר זה, ואשר כולל בחובו גם את התגמולים שהתובעת הייתה זכאית לקבל מהמל"ל עד לתום תקופת זכאותה לקצבת נכות כללית על פי החוק).

הנפגעת חתמה ביום 17.1.2000 על כתב קבלה, שבו התחייבה לפצות ולשפות את המשיבות על כל דרישה ותביעה. בין היתר נאמר בסעיף 4 לכתב הקבלה, כי:

"ב. אני מתחייבת שלא לפנות למוסד לביטוח לאומי בתום תקופת הזכאות להמשיך ולהכיר בי, כתוצאה מהתאונה, כזכאית להמשיך קבלת קצבאות נכות כללית.

...

ה. במידה ותבוא דרישה או תביעה לשיפוי מצד המוסד לביטוח לאומי כלפי המבטחים בגין תקבולים או גמלאות מכל סוג שהוא, המשתלמים ו/או שישולמו לי ע"י המוסד לביטוח לאומי בגין התאונה לאחר תקופת הזכאות, דהיינו עבור התקופה שמיום 1.12.00 ואילך, הנני מתחייבת בזאת לפצות ולשפות את המבטחים מיד עם דרישתם הראשונה, על כל סכום שהוא שידרשו לשלם, לרבות הפרשי הצמדה ושכ"ט עו"ד.

ו. הנני מאשרת, מצהירה ומסכימה בזה, כי אם אקבל מהמוסד לביטוח לאומי תשלום, תקבול או גמלה כלשהם בגין התאונה לאחר ה-1.12.2000, הרי ניתנת בזאת מראש הסכמתי כי יחול עלי האמור בסעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, וניתנת בזאת מראש רשות מטעמי למוסד לביטוח לאומי לפעול לגבי בהתאם להוראות סעיף 329 הנ"ל, כל זאת מבלי לפגוע בזכויות השיפוי שיש כלפי למבטחים ולמבוטחים עפ"י שטר קבלה זה".

עוד נוסיף, כי עד ליום 1.12.00 קבעו רופאי המל"ל לנפגעת נכויות זמניות בלבד. על אף התחייבות הנפגעת בהסכם הפשרה ובשטר הקבלה, הוזמנה הנפגעת למל"ל לקביעת נכות צמיתה, ונקבעה לה נכות צמיתה המזכה אותה בקבלת גמלה חודשית מהמל"ל. המל"ל שילם לנפגעת את קצבת הנכות כסדרה. הנפגעת לא פנתה למל"ל בבקשה להפסיק את תשלום הגמלה. ביום 4.6.03 פנה המל"ל בדרישה למשיבות (חברות הביטוח) לשפותו בגין הגמלאות שהוא שילם ועתיד לשלם לנפגעת. ביום 10.7.03 פנה בא כוחה של הנפגעת למל"ל במכתב, שבו ציין כי נוכח הסכם הפשרה, אין הנפגעת אמורה להמשיך ולקבל גמלה חודשית מהמל"ל, וכי הוא מבקש " להורות על הקפאת התשלומים החודשיים... עד לבירור מלא וסופי עם חברת הביטוח כלל". המל"ל טוען, כי לא קיבל מכתב זה. לאחר שהמשיבות סירבו לשפות את המל"ל בגין הגמלאות המשולמות לנפגעת, הגיש האחרון תביעה לשיפוי לבית משפט השלום בירושלים.

טענתן העיקרית של המשיבות בבית משפט קמא הייתה, כי דין התביעה להידחות וכי על המל"ל להפעיל את מנגנון זקיפת הגמלאות הקבוע בסעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי). סעיף זה קובע לאמור: " זכאי לגמלה שקיבל מצד שלישי תשלום על חשבון פיצויים כאמור, רשאי המוסד לזקוף סכום השווה ללא יותר מ-75% מאותו תשלום על חשבון הגמלה המגיעה ממנו;...". בית משפט קמא העמיד לדיון את השאלה, האם על המערער לזקוף את הגמלאות על חשבון הנפגעת, בהתאם להוראת סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי, או שמא רשאי הוא לגבות את מלוא הסכום הנתבע מהמשיבות. לגופו של עניין, קיבל בית משפט קמא את עמדת המשיבות, תוך יישום ההלכה שנפסקה ברע"א 9475/02 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם במאגר המשפטי נבו (2004), כי בנסיבות העניין יש לכבד את ויתורה של הנפגעת, כאמור בהסכם הפשרה ובכתב הקבלה והויתור, על הגמלאות להן היא זכאית מהמל"ל. בית משפט קמא קבע, כי בנסיבות העניין מתקיימים שני המבחנים שנקבעו בהלכת המגן, היינו, המבחן הסובייקטיבי, המתייחס לרצונו הכן והאמיתי של הניזוק לקבל את מלוא הפיצויים מהמזיק ולוותר על הזכויות כלפי המל"ל; והמבחן האובייקטיבי, הבוחן את התכלית הסוציאלית של דיני הביטוח הלאומי והשפעת הויתור על הגשמתה, הלכה למעשה. בית משפט קמא נתן דעתו גם לאמור בחוות דעתה של כבוד השופטת חיות, במסגרת הלכת המגן, כי " הטעם העיקרי שבגינו יש להפעיל את הסדר הזקיפה הקבוע בסעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי במקרה שלפנינו נעוץ לדעתי בכך שהניזוק קנה לו כפל-פיצוי שלא כדין, תוך הפרת ההתחייבויות אותן נטל על עצמו כלפי המזיק, בהסדר-פשרה. במקרים כגון אלה, מן הראוי לאיין בפעילת זקיפה ישירה כנגד הניזוק את כפל-הפיצוי שהשיג". כבוד השופט טירקל הצטרף להערותיה של כבוד השופטת חיות. על יסוד כל אלה, הגיע בית משפט קמא למסקנה, כי יש לאמץ את גישת המשיבות ולקבוע, כי על המל"ל להפעיל את זכות הזקיפה העומדת לו מכוח הוראת סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי. בית משפט קמא הורה, כי זכות הזקיפה תופעל על כל הגמלאות ששולמו לנפגעת החל מיום 1.12.00.

מכאן הערעור שבפנינו.

המל"ל חזר לפנינו על הטענות שהובאו בפני הערכאה המבררת בדבר אי התאמתו של ענייננו להחלת הסדר הזקיפה הקבוע בהוראת סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי. המל"ל טען, כי על אף האמור בהסדר הפשרה שבין המשיבות לנפגעת, על המשיבות לשפותו בגין הגמלאות המשולמות לנפגעת, תוך הפניית המשיבות לסעד השיפוי כלפי הנפגעת הקבוע בהסדר הפשרה ובכתב הקבלה והוויתור.

המשיבות טוענות, כי יש לקיים את פסק דינו של בית משפט קמא מטעמיו.

לאחר שנתנו דעתנו לטענות ההדדיות של הצדדים, אנו מחליטים לדחות את הערעור. המקרה שבפנינו הולם באופן מלא את ההלכה שנקבעה בעניין המגן, כמובא לעיל. שני ההיבטים לבחינת ויתורו של הנפגע על גמלאות המל"ל, שנקבעו בהלכה זו, האובייקטיבי והסובייקטיבי, באים לידי ביטוי בענייננו באופן מלא. אשר להיבט הסובייקטיבי, הוראות הסכם הפשרה שבין הנפגעת למשיבות מסדירות את הסכמתה של הנפגעת, כי מנגנון הזקיפה שבסעיף 329 הנ"ל יוחל בעניינה, וזאת ב"רחל בתך הקטנה" וב"אותיות קידוש לבנה". איננו יכולים לתאר הסדר מפורש ומפורט יותר מזה, אשר יהווה מיצוי של ההיבט הסובייקטיבי במלואו. אין מקום לקבל את סברתה של ב"כ המל"ל, כי בחינת ההיבט הסובייקטיבי יכולה להיעשות רק על ידי הזמנת הנפגעת לבית המשפט ואשרור הסכם הפשרה על ידה שם. אשר להיבט האובייקטיבי, דומה כי הנזק שייגרם לנפגעת אם לא יכובד הויתור שעשתה, כתוצאה מהצורך לשפות את המשיבות בסכום גדול וחד-פעמי, אם תתבע על ידן בדין ובמסגרת ההוצאה לפועל, מטה את הכף לקבלת עמדת המשיבות. קבלת עמדה זו תביא לזקיפת התשלומים באופן מדורג ובשיעור שאינו עולה על הסכום בו זכתה הנפגעת, כפי שסבר בית משפט קמא.

סופו של דבר. דין הערעור להידחות, וכך אנו מורים.

המל"ל ישא בשכר טרחת המשיבות בערעור, בסך של 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

ניתן היום כ"ד בתמוז, תשס"ז (10 ביולי 2007) בהעדר הצדדים.